קול, תנועה, ידיים, מבט, בטחון והתלהבות

קול
על המדריכים להשתמש בקול רם וברור, כך שהילדים ישמעו אותם, גם אם הקבוצה נמצאת בסביבה רועשת. מומלץ לשנות מדי פעם את טון הדיבור, ובעזרת משחקים בקול למשוך תשומת לב. יש להיות מודעים לשפה בה משתמשים, כך שלא תכיל מצד אחד ביטויים גסים וקללות, ומצד שני לא תהייה גבוהה מדי. הרמת קול על ילד איננה מועילה לרוב, וכדאי להימנע ממנה.

תנועה
המדריך איננו עומד במקום כמו בול עץ. הוא זז, עובר ממקום למקום, נע בין החניכים, יוצר עמם קשר עין, מעורר ענין בעזרת תנועות גוף, ומתקרב מדי פעם לחניכים שונים, על מנת שיחושו שהוא מרגיש בקיומם. התנועה שומרת על עירנות החניכים וממקדת את תשומת הלב שלהם.

ידיים
הידיים יכולות להיות כלי עזר רב חשיבות כדי לעניין, למשוך
תשומת לב, לגעת (במידות הנכונות), להמחיש, להדגים ולעודד.
מצד שני הן יכולות להוות בעיה: חוסר תנועה בידים יכול להצביע על חוסר עניין של מדריך בפעולה, או על חוסר ביטחון עצמי. עודף פעולות, לעומת זאת, עלול למשוך את תשומת הלב מהפעולה.

מבט
בעזרת קשר עין רגעי ניתן לגרום לילד מפריע להפסיק, לילד עצוב לחייך, ולילד שמרגיש לבד – להרגש שייך. שמירת קשר עין עם החניכים לאורך כל הפעילות הכרחית על מנת לדעת מה שלומם וכיצד הם מגיבים למתרחש. הימנעו כמה שיותר מלהפנות את גבכם לחניכים, ביוחד בשעת ההסבר, והקפידו שאף חניך לא עומד מאחוריכם.

בטחון
בטחון הוא דבר הנרכש עם הזמן, אך הכנה מוקדמת ושליטה בפעילות שאתה עומד להעביר, תקל עליך את העבודה. צריך לזכור שילדים מאוד רגישים, והם מבחינים מתי המדריך שלהם הוא חסר בטחון, או לא יודע מה הוא עושה.

התלהבות
כשהמדריכה משועממת החניכים משועממים, וכשלה "לא בא" גם לחניכים "לא בא". גם בימים שאין לנו ממש כוח, וגם בפעילויות שאנחנו לא ממש אוהבים, חשוב להקרין כלפי חוץ התלהבות. להתלהב מדברים קטנים שהחניכים עושים, להתלהב ממשחק שאתם מעבירים, להתלהב כאשר אתם מסבירים על הפעילות המיוחדת ולהתלהב אם החניכה מביאה לכם עלה קטן במתנה.